צעיר או צעירה בעלי שאיפות יצירתיות מקווים שבסיום הלימודים יתמזל מזלם ויוכלו להתקבל למשרה בתחומם

 שם יוכלו סוף סוף לממש את היצירתיות שגועשת בהם, להגשים את החלומות, ולזכות בהכרה
.הם מקבלים משרד, אולי מסתפקים בתא, ואולי אפילו רק מחשב
בעוד שהם יושבים שם, יום-יום במשך שעות, ומשקיעים את כל המשאבים בעבודה שהיא אולי קצת יותר טכנית ממה שחשבו, הם מגלים, שעל אף
.שהמקצוע הוא יצירתי, מדובר בסופו של דבר בעסק, ואולי לא מוצלח במיוחד
בינתיים, סביבם, מתחיל לדלוף חול לבן דק מבין סדקים בלתי ניראים. הוא הולך וממלא את החדר. ככל שהזמן עובר, הם הולכים ונהיים פחות צעירים
השאיפות האישיות שלהם, הדמיונות, הפרוייקטים העתידיים, נקברים מתחת לאבק המצטבר
הם תקועים בשעון חול ההולך וסותם את המרחב סביבם, צובע הכל בלבן
?האם אדם יצירתי יכול להיות מאושר כשהוא כל יום מגיע לאותו המקום ועושה את אותו הדבר
?האם זה מקום הולם לביטוי העצמי